- לתגובות
- הדפס
- שלח לחבר
- שתף בטוויטר
שתף בפייסבוק- שתף
השנים האחרונות לא מיטיבות עם הפקולטות למדעי הרוח: התקציבים מצומצמים, מספר חברי הסגל מידלדל, ובאוניברסיטאות - כמו בקרב הסטודנטים - מעדיפים חוגים יוקרתיים יותר כמו מינהל עסקים או משפטים. והנה מגיעה בשורה מפתיעה דווקא מהעיר פוזנן שבפולין, שם הוקם בית ספר חדש לעיצוב הנושא בגאון את דגל המקצועות ההומניים.
הלימודים ב-School of Form, שנפתח בחודש אוקטובר השנה, משלבים לימודי עיצוב עם לימודי פילוסופיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. כשמתגלה מי עומדת מאחורי השינוי המרענן, ההפתעה פוחתת: מייסדת בית הספר היא חזאית הטרנדים לי אדלקורט, מי שהפכה את האקדמיה לעיצוב באיינדהובן שבהולנד לאחת המובילות בעולם העיצוב, כששינתה את החלוקה הרגילה של מחלקות ודיסציפלינות בעיצוב. לפי תפישתה, שנבעה מעיסוקה הרב-תחומי בתחזיות טרנדים, במקום מחלקות העיצוב המקובלות, כמו עיצוב תעשייתי ותקשורת חזותית, הלימודים באיינדהובן מחולקים על פי המשתמש הסופי; מסלולי הלימוד שם הם "אדם והמרחב הציבורי", "אדם ותנועה", "אדם ופנאי", "אדם ורווחה" ועוד.
אדלקורט מציינת שמלכתחילה היה לה ברור שהיא לא מעוניינת לשכפל בפוזנן את בתי הספר הקיימים. "התחלנו לחשוב על מוסד חדש, כזה שמתאים לעתיד. היה ברור שכדי שזה יקרה אנחנו חייבים להטמיע את המקצועות ההומניים בלימודי העיצוב. רוב בתי הספר לעיצוב משלבים בתוכנית הלימודים שלהם קצת פילוסופיה, קצת פסיכולוגיה, וחושבים שבזה הם עשו את העבודה. בכל העולם מדעי הרוח נעלמים מסיבות כלכליות, כי המוסדות האקדמיים רוצים להתאים את עצמם לרוח הקפיטליזם ולדרישות השוק.
"מה שקורה פה זה ההיפך המוחלט", מטעימה אדלקורט. "השילוב החדשני של מדעי הרוח והחברה בלימודי העיצוב יעזור לנו להבין את הצרכנים של המחר, את השינויים בחברה, וזה יעניק יתרון לבוגרים שלנו, שיוכלו לתת הקשר למה שהם מעצבים. פונקציונליות תמיד תהיה חלק חשוב מעיצוב, אבל כבר אי אפשר למכור משהו רק מפני שהוא עובד. זה כבר לא מספיק".
כצפוי מאדלקורט, גם חלק ממחלקות העיצוב בפוזנן אינן קונבנציונליות. לצד מחלקה לעיצוב תעשייתי יש כאן מחלקה שמתמחה בתקשורת, הכוללת את העיצוב הגרפי המסורתי לצד צילום וידיאו; מחלקה לעיצוב אופנה לרבות עיצוב טקסטיל; והמחלקה המסקרנת ביותר - עיצוב לחלל הביתי - הכוללת מלבד עיצוב הפנים המסורתי גם עיצוב מזון, בתי מלון ושירותים שונים. בנוסף לכך פועלות בבית הספר הסדנאות המעשיות המסורתיות לעבודה בקרמיקה, עץ, מתכת, טקסטיל, אופנה, מעבדת מחשבים, צילום ודפוס דיגיטלי.
לצבוט את עצמי
הרעיון להקים בית ספר חדש צץ לפני כשלוש שנים, מספרת אדלקורט, בעת ביקורה בחברת עיצוב מקומית. "דברים כאלו כמעט לא קורים - שאחרי שנתיים יש בית ספר. אני צריכה לצבוט את עצמי כדי להאמין שזה קרה כל כך מהר. ממש מדהים שאנחנו פה".
השקת בית הספר, בסוף נובמבר, היתה אחד האירועים בסוף שבוע בנושא "מעצבים את העתיד" שהתקיימו בעיר. במקביל לפתיחת בית הספר, נחנך בבית דפוס לשעבר מרכז עיצוב חדש ושמו "קונקורדיה". שימת הדגש על העיצוב נעשתה במטרה להפוך את פוזנן למרכז עולמי בתחום זה. לשם כך הזמינה הנהלת המחוז כמה עיתונאים מרחבי העולם וקיימה בסוף השבוע סדנאות וסיורים מודרכים בשטחה. בנוסף לכך נפתחו במקום שלוש תערוכות - של עיצוב פולני צעיר, של חברת רהיטים מקומית ותערוכה שאצרה אדלקורט, הבוחנת את שיתוף הפעולה בין המעצבת פטריסיה אורקיולה לבין פטריציה מורוסו, שהיא המנהלת האמנותית והבעלים של חברת הרהיטים האיטלקית מורוסו.
אורקיולה ומורוסו גם יהיו המנטוריות של מחלקת החלל הביתי בבית הספר החדש, עדות נוספת לחשיבות שהפולנים מייחסים למהלך כולו: העובדה ששלוש הנשים הכי חשובות והכי משפיעות בעולם העיצוב הגיעו דווקא לפוזנן מעידה יותר מכל על העתיד המבטיח שצפוי לבית הספר. אין הרבה מקומות שהיו יכולים לקבץ את שלושתן באולם אחד, וברור שלא מדובר רק בכסף: השם שלהן חשוב מדי.
לפי אדלקורט, האתגר יהיה ללמד את הסטודנטים "לעצב לעתיד. זה מעניין למה ואיך עיצוב נהיה חשוב כל כך בשנים האחרונות. מעניין איך עיצוב יכול להפוך מחוז או עיר למשהו אחר. אני רואה איך דברים כאלו יכולים לקרות כשמשקיעים את כל האנרגיות כמו שהשקיעו פה. זה ייקח 10 או 15 שנה עד שזה יקרה, צריך סבלנות".
כבר בשנתו הראשונה מונה בית הספר 120 סטודנטים, מה שהופך אותו לבית הספר לעיצוב הגדול בפולין. הוא חלק מהאוניברסיטה הפרטית הכי גדולה במדינה (SWPS, בית הספר למדעי החברה ומדעי הרוח של ורשה) וגם נתמך על ידי האיחוד האירופי. בשנתו הראשונה יתנהלו בו הלימודים בפולנית, אולם מהשנה הבאה הוא מתעתד לגייס תלמידים מכל העולם. שמותיהן של אדלקורט, מורוסו ואורקיולה יעזרו לכך מן הסתם. העובדה שהמרחק בין ברלין לפוזנן הוא רק שעתיים וחצי נסיעה ברכבת אמורה לקרוץ גם היא לסטודנטים הפוטנציאליים.
בסיור בבית הספר בזמן הלימודים אפשר להתרשם עד כמה העיצוב ומדעי הרוח משולבים זה בזה. לדוגמה, בשיעור סוציולוגיה דנו הסטודנטים בסוגיות מגדר דרך סמלים ויזואליים. בשיעור תקשורת עסקו הסטודנטים בתרחישים חברתיים שקורים בקניונים והתבקשו לחשוב על יישומים סלולריים רלוונטיים. "זה לא שיעורים מפה ומשם, אנחנו רוצים שהסטודנטים ישתמשו במה שהם לומדים במדעי הרוח בעבודות העיצוב שהם מכינים. זה מאוד פרקטי", אומרת אניישקה יקובסון, שעומדת בראש לימודי העיצוב בבית הספר. בשנה הבאה, אגב, היא תאצור במוזיאון העיצוב בחולון תערוכה על עיצוב ממרכז אירופה.
מסקרן יהיה לראות איזה מין בוגרים יצמיח המוסד. מצד אחד, יהיה להם קשה להתחרות עם מי שהתמחה לדוגמה בעיצוב תעשייתי במשך ארבע שנים, ומצד שני, נראה שיהיו להם יתרונות אחרים. יקובסון לא נשמעת מוטרדת. "לא כל הבוגרים חייבים להיות מעצבים במובן הישן של המלה. בעולם העיצוב צריך אנשים שיכתבו, שיצלמו, שיהיו חלק מצוותים. בכל מקרה המטרה שלנו היא להעלות את העיצוב המקומי מדרגה ולעבור מ'יוצר בפולין' ל'עוצב בפולין'. כיום אנחנו בתי חרושת לייצור ולא מותג עיצוב, ואנחנו מאמינים שזה יכול להשתנות".
פטריציה מורוסו סבורה כי המצב בפולין כרגע מזכיר את המצב שבו היתה איטליה בשנות ה-60, רגע לפני שנהפכה למעצמת עיצוב. "יש פה גישה של עשייה. אני חושבת על איטליה אז, כשהיו הרבה יצרנים עם הרבה כישרון של עשייה - אבל בלי רמה גבוהה של חשיבה. אבל אז הגיעו האדריכלים הגדולים וזה היה הרגע שבו קרה הקסם של העיצוב האיטלקי. גם פה זה דומה עכשיו".
Open all references in tabs: [1 - 7]