- לתגובות
- הדפס
- שלח לחבר
- שתף בטוויטר
שתף בפייסבוק- שתף
גר בבית גדול שהתרוקן מילדיו. זמנו הולך ומתקצר. נשארו לו זיכרונותיו ההולכים ודוהים, תחושה עמוקה של בדידות ומשאלה אחרונה: לנסות לברור את הבר מתוך המוץ - לנסות לגעת באמת. באחד מימי הקיץ נודע לו שאביו הדמנטי החזיר את נשמתו לבוראו. בשנת האבל, הוא מסתגר בחדרו, מתרחק ממטופליו ומביט פנימה.
זוהי, על רגל (רזה) אחת, תמצית הרומן הביוגרפי של מאיר הדר, “אנטומיה של פסיכולוג בינוני” (גוונים), פסיכולוג שכל המתואר לעיל תקף לגביו.
מדוע התחלת לכתוב? מה שירתה אצלך הכתיבה?
“במהלך הכתיבה התמודדתי עם שורה של שאלות שהעסיקו אותי, כמו מה מביא אותנו ללמוד פסיכולוגיה? כיצד חוויות העבר משפיעות על התפתחותנו כמטפלים? מה קורה מאחורי הקלעים של הטיפול הפסיכולוגי? מה שנמצא שם זה שתי נפשות בודדות שמחפשות מחסה. העולם בחוץ מרתיע, מאיים. יש פחד מניכור, מהזיוף שמאפיין חיים בקבוצה. בתוך השתיקה, במרחב המוגן שבין המטפל למטופל, נוצר רגע של למידה הדדית. רגע של אחווה”.
אל מי פונה הפסיכולוג כאשר הוא בעצמו זקוק לעזרה?
“אל אלוהים - גרעין האהבה והיצירה שנמצא בתוכנו. האלוהים של הרמב”ם ושפינוזה. עולם הערכים ואהבת הדעת. כל מה שמעבר לחמדנות, רדיפת בצע ושררה”.
מלחמת יום כיפור היא אירוע מכונן בספר, בעל השפעות בכמה וכמה רבדים. מה תפקידה בספר ובחיים שלך?
“חלקו הראשון של הספר עוסק במשבר שפקד את גיבור הספר, אלחנן, בעקבות מלחמת יום כיפור. במהלך המלחמה, שלושה חודשים לאחר נישואיו לסטודנטית הכי יפה במחלקה לפסיכולוגיה, הוא חש את המוות נושף בעורפו. בשוחת שועל מופגזת, בעוד שרסיסי מתכת בשריקה מאיימת ניתזים מעל לראשו ומאיימים לקפד את פתיל חייו, חולפת בו ההארה: הוא אינו מוגן, הטקסטים שליוו את ילדותו גרמו לו להציג פסאדה מזויפת.
"אלחנן חוזר בשאלה. הוא מתרחק מחבריו הדתיים וממשפחתו. מכאן ואילך תלווה אותו הבדידות כמו צל. הוא יסבול ממה שמכונה ‘נוירוזה אקזיסטנציאליסטית’.
“המלחמה חילחלה גם לתוכי, ואיימה לפגוע ביכולת שלי לאהוב וליצור. עם השנים הלכו והחריפו התפרצויות זעם שלי כלפי הקרובים לי ביותר. ללא כל סיבה הגיונית הפכתי אימפולסיבי וילדותי. כדי להמשיך לחיות, התרחקתי והתבודדתי. במלים אחרות, אחרי המלחמה האלוהים הגדול שלי מת. משיירי האלוהים המת, נשאר אולי אלוהים קטן. אליו נשאתי תפילה”.
שם הספר, “אנטומיה של פסיכולוג בינוני”, מעיד על ביקורת עצמית נוקבת.
“פסיכולוגים שמפרסמים ספרים מתארים את הפסיכולוג כמו כוכב קולנוע הוליוודי משנות ה–50. נאה, חכם, כריזמטי, בעל ערכים נעלים ונכון תמיד לעזור. איפה יש אנשים כאלה בעולם האמיתי? מתי פסיכולוגים יכתבו על הכישלונות שלהם? יש עוד תופעה מצחיקה בעולם הפסיכולוגיה: אתרים של פסיכולוגים באינטרנט. אתה קורא ואינך מאמין. תמונות של פרחים ופרפרים, עזרה מובטחת לכל פונה. לכל מטפל יש שיטה מעולה שתעזור לכל אחד למצוא אושר, הצלחה וכבוד. מי קונה את כל הבולשיט המיופייף הזה?”
על העטיפה מופיע מה שנראה כמו כתם רורשאך. מה הכוונה מאחורי העיצוב הזה?
“על העטיפה נעשה שילוב בין התמונה המוכרת של כרטיס ארבע במבחן רורשאך, שמעורר בנבדק את מחשבותיו ורגשותיו הקשורים ליחסו הלא מודע כלפי דמות האב, לבין תמונה שלי צועד בקצה הדרומי של האי טיראן בשנת 1969. לפי העיצוב, ‘הרגל של המפלצת’ תבעט בראשי אם לא אזהר”.