אלכס רפופורט, סמנכ"ל מוצר בסטארט-אפ קרוסרידר (CrossReader), לא עבר את המסלול הקלאסי שמוביל לעולם ההיי-טק. הוא לא שירת ב-8200, לא למד הנדסה ומעולם לא חשב שישתלב בעולם זה. לאחר שירות צבאי בחיל הרגלים פנה רפופורט ללימודי פסיכולוגיה. משם המשיך למסלול מחקרי והשלים תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית. כשהחליט לטעום מהחיים שמחוץ לאקדמיה נשאב לעולם ההיי-טק, שם מילא תפקידים בתחום חוויית המשתמש, עד שהקים את הסטארט-אפ הנוכחי.

גם אלין קופרמן לא הלכה במסלול הטכנולוגי השגרתי. עד לפני שנה וחצי עוד היתה סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית. באותה עת צץ לה רעיון למיזם שישלב בין אינטרנט, רשתות חברתיות, תזונה ודיאטה. ארבעה חודשים אחרי שעזבה את עבודתה בעמותת על"ם, גייסה קופרמן השקעת seed - ופיתוח המוצר בסטארט-אפ שהקימה, MakeMyPlate, נכנס להילוך מואץ.

רפופורט וקופרמן אינם היחידים שהגיעו להיי-טק עם רקע שאינו מזוהה באופן מסורתי עם התחום. עד היום נבנתה ישראל כמעצמת היי-טק הודות לחברות בעלות בסיס טכנולוגי עמוק שצמחו בה. חברות כמו צ'ק פוינט, נייס, קומברס או אמדוקס פיתחו מוצרים שהפכו לשם דבר בעולם בזכות טכנולוגיה פורצת דרך. גם חברות הטכנולוגיה הבינלאומיות נוהרות לישראל ומקימות מרכזי פיתוח כדי ליהנות מכושר ההמצאה של המהנדסים הישראלים.

עם זאת, תכונות כמו חוצפה, תעוזה וכושר אלתור שסייעו רבות לפרסום המהנדסים הישראלים אינן שמורות רק לבעלי מקצועות טכנולוגיים. הכישורים והידע הנדרשים בחברות כאלה מאפשרים כניסה למועדון היזמות האקסקלוסיבי גם לחברים חדשים.

"בעולם מבינים שהטכנולוגיה היא כלי ולא מטרה. לכן, גם ברמה האופרטיבית של בניית החברה, ברור לכולם שהחלק החשוב הוא הבנה של המשתמש הפרטי או העסקי - ויציאה לשוק", מסביר אורי אדוני, שותף בכיר בקרן ההון סיכון הירושלמית JVP. "בעבר, הטכנולוגיה היא זו שהובילה, אבל היום מי שמוביל הוא השוק והביזנס".

אדוני הגיע לעולם ההיי-טק וההון סיכון ללא רקע טכנולוגי. לאחר שהיה שותף במשרד הפרסום גלר-נסיס הצטרף ל-MSN ישראל, ובהמשך מונה למנכ"ל החברה. כעבור חמש שנים הצטרף ל-JVP. בעבודתו ב-MSN שילב אדוני את הידע שצבר בעולם הפרסום עם טכנולוגיה. "בתפקידים אלה הייתי אחראי על תחומי תוכן ופרסום, אבל גם על נושאים טכנולוגיים. הטכנולוגיה בחברות כאלה משרתת תוכן ופרסום, ולכן היא חייבת להיות טובה ואמינה - אבל היא לאו דווקא העיקר. אם נסתכל על החברות הגדולות כמו פייסבוק או גוגל, אלה חברות טכנולוגיות משמעותיות, אבל הן מצליחות לא רק בגלל הטכנולוגיה", הוא אומר.

כבר לא קשה לתכנת

המעבר לחברות טכנולוגיה שממוקדות בצרכן וביצירת חוויית משתמש ייחודית, פתח צוהר ליזמים ובעלי השכלה שבעבר לא היתה להם הזדמנות להשתלב. אדוני מתאר את השינוי בשוק כמהפכה בתפישת העולם. "אנחנו מאמינים שהמהפכה הבאה היא תרבותית ולא טכנולוגית, הטכנולוגיה משרתת את המהפכה אבל היא לא המטרה. זהו תהליך אבולוציוני של שילוב דיסציפלינות. ההבדל המשמעותי הוא שבעבר החברות שירתו את ענקי התקשורת או הארגונים, והיום החברות משרתות את האינדיבידואל", הוא קובע.

לדבריו, לפני 15 שנה רוב הסטארט-אפים פיתחו טכנולוגיה ששירתה את ענקי הטלקום, ואילו כיום חברות אלה הפכו למוצר צריכה והן פחות מעניינות מבחינת השוק, שנותן להן הערכת שווי ומכפילים נמוכים. המשתמש הסופי, כקהל יעד עיקרי, הופך את זיהוי רצונותיו של הצרכן בכל מקום שבו הוא נמצא למרכיב משמעותי בחזון של היזם. "גם ללא רקע טכנולוגי, היזם, כמשתמש פוטנציאלי, יכול לזהות צורך", מסביר אדוני. "הטכנולוגיה היא נדבך חשוב, אבל חברה לא חייבת להתחיל מהטכנולוגיה". במקרים רבים, הוא מסביר, גם לחבורת יזמים טכנולוגיים "ישודך" בשלב מוקדם אדם עם ניסיון עסקי שמבין את השוק.

לצד צמיחתן של חברות שממוקדות בצרכן, גם השינויים הטכנולוגיים מורידים את חסמי הכניסה להיי-טק. מחשוב הענן, גישה נוחה למיקור חוץ וכלים אחרים הפכו את הטכנולוגיה לזמינה, זולה וקלה לתפעול. יזם שאפתן יכול כיום להקים סביבו צוות שיעזור לו לגשר על הפער הטכנולוגי.

הטכנולוגיה אינה בהכרח האתגר המרכזי העומד בפני חברות. "עלויות הפיתוח של תוכנה ירדו בצורה דרמטית. כשמסתכלים על שירותי ענן שניתן לקבל כמעט בחינם, זה משנה את כל חוקי המשחק", אומרת אלה מטלון, מנכ"לית פורום MIT ליזמות בישראל ויו"ר שבוע היזמות הגלובלי.

נוסף על עלויות הפיתוח הכבדות שיצרו חסמי כניסה משמעותיים עבור יזמים, בעבר נדרשה רמה גבוהה של מומחיות לצורך כתיבת תוכנה. לדברי מטלון, פיתוח התוכנה נהיה כיום קל הרבה יותר. "היכולת לתכנת הפכה מכישור ששמור למעטי-מעט למשהו שהוא כמעט מוצר צריכה. צוואר הבקבוק זז מכישורי מחשוב למציאת האפליקציה הנכונה. עכשיו מתחרים על פיתוח המוצר הנכון, הבנת הלקוח - על עשיית דברים יותר חכמים".

ממשק המשתמש במרכז

כשהחליט לפרוץ את חומות האקדמיה, נחשף רפופורט לעולם ה-UI (User Interface, ממשק משתמש). מאז סוף שנות ה-90 מתמקד רפופורט בחוויית המשתמש בעולם המכשירים האלקטרוניים - הוא התחיל כיועץ, הפך למנהל מחלקת חוויית משתמש ולבסוף הקים סטארט-אפ בתחום.

בעולם שבו הדגש הוא על הצרכן הסופי, יש צורך במגוון מומחים לתכנון חוויית משתמש ולעיצוב מוצר, הוא טוען. "אנשים נוטים לקנות מוצר על סמך כמה שאלות - כמה הוא מגניב? כמה הוא נראה טוב? עד כמה החוויה שהוא מציע טובה? אם החוויה לא טובה, אנשים מחזירים את המכשיר. ככל שהמוצר טוב יותר מבחינת החוויה, זה מיתרגם לכסף אצל הספקים. לכן זה תחום שקסם לי - הערך המוסף הוא ברור והוא מאוד חזק ובולט", מסביר רפופורט את הצורך במומחים לחוויית משתמש.

לפני חמש שנים הקים רפופורט חברת ייעוץ בתחום חוויית המשתמש. החברה סיפקה שירותי ייעוץ לחברות בתחום הטלקום כמו יצרנית הטלפונים RIM, ספקיות תקשורת וחברות הזנק, דוגמת חברת המיפוי הישראלי טלמפ.

הרצון ליצור משהו שהוא שלו לא עזב את רפופורט עד שהקים את קרוסרידר ביחד עם נבות וולק, מנכ"ל החברה, וזיו קרפ בעל הרקע הטכנולוגי המשמש סמנכ"ל טכנולוגיות בקרוסרידר. החברה השלימה השנה גיוס של מיליון דולר מ-JVP ומסטארט-אפ פקטורי. קרוסרידר מפתחת אפליקציה שתאפשר גלישה אסוציאטיבית בין תכנים, בעיקר במכשירים שמיועדים לצריכת תוכן כמו טאבלטים וטלוויזיות חכמות. החברה מעסיקה 10 עובדים בחממה הטכנולוגית של JVP בירושלים ופועלת ישירות מול יצרניות מכשירים.

רפופורט מעיד על החוויות של אדם שאינו בעל רקע טכנולוגי המעורב בתהליך איפיון המוצר הטכנולוגי: "מצד אחד זה חיסרון שאני לא יודע איך כותבים שורת קוד אחת, מצד שני לאורך כל השנים גם לא רציתי לדעת. זה לא נשמע לי כמו סינית, אני כבר מכיר את הז'רגון, אבל אני מעדיף לא להיכנס כדי לשמור את עצמי כמשהו חיצוני. אף אחד לא בודק כמה הקוד יפה בפנים אם המוצר נותן למשתמש את מה שצריך", הוא מוסיף בחיוך.

צלחות דיאטטיות וירטואליות

גם המעבר של קופרמן לעולם ההיי-טק היה מפתיע. את מיזם MakeMyPlate הגתה בזמן לימודיה לתואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית. בחודשים הראשונים להקמת הסטארט-אפ עבדה בעמותת על"ם, שם הקימה וניהלה את המרכז לנוער בסיכון בפתח תקוה. השירות של MakeMyPlate, שייצא בקרוב בגרסת בטא סגורה, מציע פתרון לתזונה המותאמת לצרכיו של כל משתמש באמצעות ממשק ויזואלי. המשתמשים בשירות יוכלו ליצור צלחות וירטואליות המייצגות את הארוחות שלהם ולקבל עליהן מידע תזונתי, לתכנן ארוחות עתידיות, לשתף ארוחות עם משתמשים נוספים ולקבל השראה לארוחות דיאטטיות נוספות מאנשים בעלי צרכים זהים לשלהם ולקבל עצות מאנשי מקצוע בתחום התזונה. באופן זה תיווצר רשת חברתית המבוססת על משתמשים שחולקים מטרות זהות - כך שתיווצר קהילה שתספק עידוד, תמיכה וידע לניהול תזונה בריאה לאורך זמן.

במקביל לעבודה בעל"ם, אספה סביבה קופרמן צוות של מעצבים, מפתחים ודיאטנית. לאחר שהושלם פיתוח גרסת דמו של המוצר, החליטה קופרמן לגייס כסף ולהתפטר מעבודתה בעמותה באוגוסט 2010. כעבור ארבעה חודשים גייסה השקעת seed ראשונה מאנג'ל.

כשקופרמן החליטה לעזוב את מסלול הניהול שבו קודמה, גרמה החלטתה לסובבים אותה להעלות תמיהות ותהיות, אבל הדבר לא מנע ממנה לצאת לדרך יזמית. עם זאת, בתור מי שלא הגיעה מעולם ההיי-טק, היא נתקלה בכמה קשיים בדרך. "לקח לי יותר זמן לעזוב את העבודה שלי. לרוב המתכנתים יש חסכונות בצד, ולי לא היו ולכן הייתי חייבת לעבוד במקביל", היא מספרת.

בנוסף, קופרמן נדרשה ללמוד עולם מושגים חדשים שהיו זרים לה, "תוכנית עסקית" למשל. בעזרת חברים, קרובי משפחה, הגעה לאירועים, פגישות עם בעלי מקצוע וקריאה מרובה באינטרנט, נחשפה לרזי הקמת הסטארט-אפ. "הייתי צריכה לבנות את הביטחון שלי. היום אני מרגישה שסגרתי את הפער ומכירה את העולם הזה", היא אומרת.

לצד זאת, מדגישה קופרמן כי כבר בתחילת הדרך לא חשה שהיעדרו של רקע טכנולוגי מוצק יפריע לה כיזמית. "בשום שלב לא הרגשתי שמשום שאין לי רקע טכנולוגי אני לא יכולה להקים את המיזם. לקחתי מתכנתים מצוינים ואנשים מאוד מוכשרים שהאמינו ברעיון והם מאוד מחויבים ועליהם אני סומכת מבחינה טכנולוגית", היא מסבירה. "התפקיד שלי הוא להיות מצויה בפרטים ולדעת שהדברים מתפקדים. אני לא מרגישה חיסרון, אני חושבת שזה התפקיד שלי בתור היזמת - להיות בעלת החזון, להוביל את הקונספט, לדעת לעשות את השיווק ולהביא את המשקיעים", היא מציינת.

לא רק ליזמים

מרכזיותה של חוויית המשתמש מאפשרת כיום גם לעובדים שאינם בעלי רקע טכנולוגי ליהנות מהמשכורות הגבוהות ומהעבודה המאתגרת בסביבת ההיי-טק. ליעד גולדשמיד, מעצבת במקצועה, עובדת בחברת סולוטו של של תומר דביר וישי גרין המפתחת תוכנה למניעת תסכול של משתמשים משימוש במחשב.

לאחר שסיימה לימודי עיצוב במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, רצתה גולדשמיד להתמקד בעולם האינטרקטיב שהוזנח במסגרת הלימודים. אחרי כמה תפקידים בחברות היי-טק ומדיה הגיעה גולדשמיד לסולוטו, שם היא עוסקת זה שנה וחצי באפיון חוויית משתמש דרך עיצוב. מדובר בתפקיד נרחב יותר מעיצוב, שכולל ניסוח דרישות ועבודה צמודה עם מתכנתים.

לדברי גולדשמיד, תעשיית ההיי-טק הישראלית המשגשגת מציעה למעצבים תפקידים בתור מעצבי ממשק משתמש, מאפייני חוויית משתמש, פיתוח אפליקציות ועיצוב מכשירים רפואיים לבוגרי עיצוב תעשייתי. כך מעצבים יכולים לפנות גם למסלולים חדשים ולא רק לפרסום ולאינטרקטיב. "יש הרבה אפשרויות", היא מסבירה. "יש המון סטארט-אפים וחברות היי-טק, כך שיש המון אפשרויות מבחינת התקדמות, שכר, ידע ומקצועיות - לא פחות מכל משרד פרסום. אני נמצאת בחזית הטכנולוגיה וזה דבר גדול ללמוד ממנו".

אף שהידע שרכשה בעיצוב תורם לעבודתה, גולדשמיד חשה כי הלימודים לא הכינו אותה לסוג העבודה שהיא בחרה. "כל מה שקשור לטכנולוגיה לא נלמד בבתי הספר לעיצוב, וזה חבל. זה פשוט זועק לפתוח קורסים לזה. קורסים לאפיון חוויית משתמש, תכנות או יזמות יכולים לתת המון לתלמידים", היא אומרת.

לאור ניסיונה בחברת סולוטו גולדשמיד לא פוסלת על הסף את האפשרות שבעתיד תקים מיזם עצמאי. "אני רואה את עצמי מקימה מיזם משלי שבו העיצוב יהיה כלי כחלק מהפוקוס. מעצב יכול להיות יזם באותה מידה, זו שאלה של אישיות ואופי", היא מסכמת.