בחוגים לפסיכולוגיה בפקולטות השונות ברחבי הארץ סערו הרוחות עקב תיקון שהתקבל בכנסת בחוק הפסיכולוגים בדצמבר 2011. התיקון עוסק בשאלה מי רשאי לעסוק בפסיכותרפיה - טיפול נפשי - על פי חוק. על מה ולמה התעוררה המהומה? על מנת לעשות סדר בדברים, נסקור ראשית את חוק הפסיכולוגים שנחקק בישראל לפני למעלה מ 30 שנה.
למידע נוסף בנושא חוק הפסיכולוגים היכנסו לפורומים:
פורום ביטוח בריאות, ביטוח סיעודי
פורום ביטוח לאומי
פורום פסיכולוגיה
פורום פסיכולוגיה הוליסטית
פורום פסיכותרפיה גופנית
חוק הפסיכולוגים
החוק מגדיר מי רשאי לעסוק בפסיכולוגיה, אופן הרישום בפנקס הפסיכולוגים ואילו התמחויות מוכרות בענף. בנוסף חוק הפסיכולוגים כולל איסורים שונים כמו מתן תרופות למטופלים, שימוש בתואר כוזב או כזה שאינו הולם את הכשרת המטפל. חוק הפסיכולוגים מגדיר מי רשאי לעסוק בפסיכותרפיה. אם לצטט את לשון החוק, סעיף 9 ב: לא ייתן פסיכולוג טיפול פסיכותרפויטי אלא אם הוא מומחה קליני.
כלומר על פי החוק המקורי, רק פסיכולוגים קליניים מורשים לעסוק בטיפול נפשי. כלומר פסיכולוגים התפתחותיים, חינוכיים, שיקומיים ורפואיים מנועים מלעסוק בפסיכותרפיה. המשמעות של הדבר היא שפסיכולוגים מומחים שעבדו במקצוע שנים רבות והכשרתם אינם נופלת מזו של פסיכולוגים קליניים, לא יכלו להעניק טיפול נפשי.
חשוב לציין שההתמחויות שצוינו קודם לכן כמו פסיכולוגיה שיקומית, רפואית והתפתחותית, לא היו קיימות לפני יוצר מ 30 שנה, בעת שהחוק נחקק. התמחיות אלו נועדו לתת מענה לנישות ספציפיות באוכלוסיה כמו תינוקות, חולים, אנשים עם צרכים מיוחדים ונכים. בתקנות הפסיכולוגים מצוין כי חובתם של המתמחים בתחומים הללו לקבל הכשרה ב"התערבות פסיכולוגית".
נדמה שבגלל האיסור למתן טיפול פסיכותרפי נקבע המונח "התערבות פסיכולוגית" על מנת להכשיר את השרץ. אולם בשום מקום לא מוגדר ההבדל בין השניים.
יועץ זוגי יכול לעסוק בפסיכותרפיה, גם אם איננו פסיכולוג
במקביל אין חוק בישראל שמגדיר מי רשאי לעסוק בפסיכותרפיה, מחוץ לענף הפסיכולוגיה. נוצר מצב אבסורדי בו עובד סוציאלי, דולה וקואצ'ר המספק אימון אישי רשאים לעסוק בטיפול נפשי בעוד פסיכולגים בעלי הכשרה פורמלית, כל עוד הם אינם פסיכולוגים קליניים, מנועים מכך.
במקביל אין חוק בישראל שהגדיר מי רשאי לעסוק בפסיכותרפיה, מחוץ לענף הפסיכולוגים. כך שעובדים סוציאלים, יועצים חינוכיים וקואצ'רים ללא הכשרה פורמלית לא היו מנועים מלטפל בפסיכותרפיה על פי חוק.
התיקון בחוק
על רקע הדברים הללו לא קשה להבין את הלך הרוחות בקהילה הפסילוגית. לפני כ 10 הוחלט לעשות מעשה, ועדה שקמה הגישה לכנסת הצעה לתיקון סעיף ב בלשון זאת: לא ייתן פסיכולוג טיפול פסיכותרפויטי אלא אם הוא פסיכולוג מומחה.
ההשמטה של המילה "קליני" היא בעלת חשיבות מכרעת. המשמעות היא שכל פסיכולוג בדרגת "מומחה" יכול לטפל בבעיות נפשיות, כל עוד הטיפול ניתן לפי הכשרתו ובתחום המומחיות שלו. כלומר ילדים עם קשיי התפתחות יוכלו לקבל טיפול נפשי מפסיכולוג התפתחותי ולא לפנות לפסיכולוג קליני לצורך כך. הרעיון המנחה הוא שטיפול נפשי אינם נחלתם הבלעדית של פסיכולוגים קליניים, אלא חלק מהשירות הרחב שמציעה הפסיכולוגיה, על ענפיה השונים.
לכתבות נוספות בנושא חוק ומשפט:
כיצד ניתן להכיר במחלת סרטן כמחלת מקצוע?
מתי בקע מפשעתי מוכר כתאונת עבודה?
חוק ומשפט: הסכמה מדעת לטיפול רפואי
חוק נגד ויתור על סודיות רפואית בעבודה
חולי סוכרת: אתם מודעים לזכויות שלכם?
רווחת הציבור
התיקון בחוק הפסיכולוגים מתיר לפסיכולוגים עם התמחויות שונות, גם אם הם אינם קליניים, לעסוק בפסיכותרפיה. כלומר הטיפול הנפשי המוצע לאוכלוסיה הוא מגוון יותר. כל מטופל יכול לבחור מטפל מסוים עם התמחות ספציפית בנוגע לבעיה הטורדת אותו. כפועל יוצא של התיקון בחוק הפסיכולוגיה, על ענפיה השונים תקבל תנופה. המחקר והטיפול בנישות אשר מטבען יותר מצומצמות צפויים להתפתח ולהתרחב.
לסיכום, התיקון לחוק הפסיכולוגים מעגן את הזכות של כל פסיכולוג מומחה להעניק טיפול נפשי. אמנם החוק מסדיר את העיסוק בפסיכותרפיה בענף הפסיכולוגיה, אולם לא פותר את המצב בו עובדים סוציאלים, יועצים חינוכיים וקואצ'רים עוסקים בפסיכותרפיה ללא הכשרה מתאימה, על כל הבעייתיות שבכך.