- לתגובות
- הדפס
- שלח לחבר
- שתף בטוויטר
שתף בפייסבוק- שתף
1. לסדרות פלייאוף יש פסיכולוגיה משל עצמן, מעין קרב מוחות שמתקיים ביקום מקביל לשאר עונת הכדורסל. פנאתינייקוס, מכבי תל אביב, זליקו אוברדוביץ', דייויד בלאט וכל עכבר כדורסל שמכבד את עצמו ידעו שלא משנה מה יקרה, משחק מספר 2 בסדרת רבע הגמר הולך להיות צמוד.
כי ככה זה בסדרות כאלה, ככה זה כשקבוצה מביסה בביתה במשחק הראשון והאורחת יורדת מובסת וחפוית ראש. לא משנה כמה אוברדוביץ' יהיה שועל ותיק, לא חשוב כמה דקות יורוליג יש לשאראס ולבאטיסט ברגליים – את הסוויץ' בראש קשה מאוד לעשות. עכשיו פאו, זו מהניצחון האלמותי בשלישי, חייבת להשיג ניצחון חוץ ביד אליהו כדי להשאיר את הכרטיס לפיינל פור בהישג יד.
בלאט אכן למד הרבה מאוד דברים מהמשחק הראשון ויישם אותם מצוין תוך זמן קצר: רק רכזים החזיקו בכדור; לנגפורד התמקם בעמדה 2; לא היו ניסויים ורכבת חילופים בלתי נגמרת ברבע הראשון; הרוטציה צומצמה למינימום. אבל בסדרה כמו זאת לא יעזרו רק דיבורים על כדורסל – השינוי העיקרי היה בראש. בלאט נעלב אישית מהתבוסה ביום שלישי והטריף את שחקניו, שהתאבדו על כל ריבאונד וכדור אבוד. למרות שזה יכול היה לגמור להם את המשחק, מכבי עשתה פאולים מתי שרק אפשר והגיבה לאגרסיביות באגרסיביות. האגו והביטחון העצמי שוקמו.
2. לא היה משחק בסדר הגודל הזה בשנים האחרונות אותו לקח בידיים שחקן ישראלי. מי האמין שדווקא יוגב אוחיון יוביל לניצחון ענק באולם קשה מול אלופת אירופה מכהנת. השקט, קור הרוח והווינריות כאילו לא נראים מכאן. אף אחד לא ממש בונה על הישראלים, שאמורים לשמש תפאורה לשחקני החיזוק מהיבשת ומעבר לים.
זו ההזדמנות, שוב, בפעם המי יודע כמה, לחזור ולהדגיש – שחקנים ישראלים יכולים לקחת, אם רק נותנים להם, אם רק מאמינים בהם, אם רק מכווינים אותם. מאמנים רבים בארץ פשוט מתעצלים לעשות את זה. בית הספר שעשה אוחיון אתמול לגדולי הגארדים באירופה צריך להוות שיעור בעיקר למאמני ליגת העל – יש כזה דבר כדורסל ישראלי, ובחובו יש גם שחקנים ישראלים לא רעים בכלל. רק תנו להם צ'אנס.
Open all references in tabs: [1 - 4]