- לתגובות
- הדפס
- שלח לחבר
- שתף בטוויטר
שתף בפייסבוק- שתף
נראה כי ככל שמתמשכת הלחימה ומייצבת מצב של תיקו תודעתי בין ישראל לחמאס, מתקשים הצדדים לספק לציבוריהם את תמונת הניצחון שפרשנים בתקשורת קבעו נחרצות, כי היא חיונית לסיום הסבב הנוכחי של העימות. מנקודת מבטו של חמאס, תמונת הניצחון המיוחלת, בוששה - תודה לאל - להגיע, שכן שום מטח רקטות לא פגע במרכז האורבני הגדול ביותר בישראל, גוש דן ותל אביב. פגיעה שהיתה מסתיימת בקריסה של בית בתל אביב ובנפגעים בנפש היתה מספקת, מנקודת מבטם של מנהיגי חמאס, את הצריבה התודעתית המשפילה שאותה הם מבקשים להשיג.
נדמה כי גם מנקודת מבט ישראלית תמונת הניצחון בוששה לבוא. נשאלת השאלה מהי תמונת ניצחון שתרצה את מרבית הציבור הישראלי (כ 85%) שתומך במבצע? ברור מאליו כי תמונת ניצחון מעין זו אינה כוללת הפעלת כוח אש הרסני מן הסוג שהופעל, בטעות כנראה, נגד חפים מפשע וגרם למותם של ארבעה ילדים. תמונות הרס ומוות אלה עלולות להוכיח לעולם, כי ישראל כשלה במאמציה לנהל מבצע סטרילי, מתוך התחשבות הומניטרית ורצון לשמור את הבלתי מעורבים מחוץ למה שמכונה בעגה הצבאית הצינית "נזק אגבי".
תמונת הניצחון האפשרית שהיתה בידי ישראל בתחילת המבצע - חיסולו של רמטכ"ל חמאס אחמד ג'עברי, והשמדה של מרבית הרקטות לטווח ארוך שבידי חמאס - לא נוצלה מסיבות שונות, בין השאר משום שפעולת התגובה של חמאס כללה ירי של מאות רקטות על ריכוזי אוכלוסייה בדרום, ואחר כך ירי בעל ממד סימבולי יותר על תל אביב וגוש דן ואף לכיוון ירושלים. אפשר גם להניח, כי תגובת חמאס על החיסול נצפתה מראש על ידי הגורמים הישראליים, ולכן החיסול לא נועד מלכתחילה לספק קתרזיס מעין זה לציבור הישראלי.
האיום בפלישה קרקעית, ויותר מזה הוצאתו אל הפועל, אמור לספק לציבור הישראלי מדרג נוסף במעלה הקתרזיס. דומה כי החדירה הפאלית "לעומק האויב", מה שקרוי "ההליכה עד הסוף", אמורה להעניק לציבור את התמהיל האריסטוטלי של הזוועה הבדוקה, שמביאה אל הבמה חיזיון של אימה, סבל וחרדה, שסופו בסגירה, ב"פתרון" הקלאסי הבלתי אפשרי לסיפור העזתי. ההתעקשות להשיג תמונת ניצחון, הספוגה בתמרות עשן, עלולה להתגלות כהרפתקת דמים הכרוכה בקורבנות רבים; בסופו של יום, היא נועדה להיכשל במשימתה להגיע לקתרזיס המיוחל שאחריו אמורה לנבוט תקווה של תובנה ו"פתרון". יותר מזה: האם קיימת בכלל, בנקודה כלשהי בזמן, במעלה המבצע הצבאי המתגלגל, איזושהי נקודה ארכימדית שתקנה לדעת הקהל הישראלית תחושה של סגירה וניצחון בוטה, פתרון של סיפור הדמים באמצעות הדימוי הצילומי, צורב התודעה - אותו דימוי אחד שיצדיק את הקורבנות?
המלכוד הישראלי גלוי לעין: כל ניסיון ל"פתרון שורש" של הבעיה העזתית, שאמור להקנות תחושה חמקמקה של ניצחון, הוא חלום עוועים המייצר אשליה פוליטית מסוכנת. שהרי שום תמונה של ניצחון ישראלי בוטה, שיהיה כרוך גם בקורבנות בלתי נמנעים, לא תספק קתרזיס, ראשית משום שברור כי לא "תוריד את חמאס על הברכיים", ושנית משום שתמונת הניצחון של הישראלים החודרים לעזה וזורעים מוות בלתי נמנע בדרכם (ולו רק כדי לייצר מעטפת של אש שתגן על חיי החיילים הלוחמים), לא תקנה כל תחושה של קתרזיס לצד הישראלי. אם כבר, היא עשויה לספק לחמאס את תחושת הקורבניות וההזדככות האידיאולוגית, שתלובה על ידי השינוי שיחול בדעת הקהל העולמית, זו שגילתה עד כה הבנה לזכותה של ישראל להגנה עצמית.
לנוכח מציאות מורכבת זו, עלינו להכיר בעובדה, כי תם עידן הקתרזיס, כי תמה ועברה מן העולם תקופת "תמונת הניצחון". האם ישכילו הצדדים להכיר בכך שאנו חיים בעידן חדש, וכי ההישגים המשמעותיים היחידים שאותם אפשר להשיג אינם בשדה הקרב אלא ליד שולחן המשא ומתן? ברגע כתיבתן של שורות אלה, התקווה שכך יקרה היא קלושה. לא הישראלים, גם לא הפלסטינים בעזה, אינם בשלים לדלג מעבר לעידן הקורבניות והקתרזיס שבו נולדו ולחלץ עצמם מתוך ההיגיון הטראגי שעל פיו ממשיכים להתנהל חייהם.
ד"ר גורביץ מלמד בבית הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל
Open all references in tabs: [1 - 3]