בני אדם מתאפיינים בצורות שונות של התנהגות לא רציונאלית הפוגעת בהם. אבחנה זו מקובלת בכלכלה זה מאות שנים, כאשר אדם סמית הבחין עוד בשנת 1759 בקונפליקט שבין התשוקות האנושיות לבין "המתבונן האובייקטיבי" (impartial spectator). הכלכלן הרברט סיימון טבע בשנת 1947 את המונח "רציונאליות

מוגבלת", וטען שחשיבה רציונאלית לבדה אינה מסבירה את תהליך קבלת ההחלטות אצל בני אדם. גם הפסיכולוגים דניאל כהנמן,
ועמוס טברסקי המנוח קבעו בשנת 1979 שאופן ניסוח החלופות חשוב יותר מערכן הממשי. קרי, להשפעה פסיכולוגית חשיבות גדולה מאוד בתהליך קבלת ההחלטות של הפרט.

המשק הישראלי מצוי בשנים האחרונות במצב של חוסר שווי משקל כלכלי. הדבר גרם להטיות רבות המציבות אותנו במקומות גבוהים בפערים החברתיים, בגובה המסים העקיפים, במחירי המוצרים והדיור, ברמת הריכוזיות, וביחס שבין סל תצרוכת בסיסי לרמת ההכנסה הממוצעת, ובמקום נמוך בשיעור מיסי החברות.

בהקשרים אלו לא יעזרו ניסיונות של כלכלנים כמו שלמה מעוז או אבי שמחון לייפות את המציאות לפיה יוקר המחיה בישראל הוא "אגדה אורבנית", או להאשים את ממשלת אולמרט במצב.

האם לא הספיקו ארבע שנים כדי להביא לשינויים במצב? ראיה מובהקת להשפעות של המצב הכלכלי ניתן לראות בהתפלגות הפוליטית הקיימת שהראתה (לפי הסקרים האחרונים) ירידה לליכוד ולישראל ביתנו, והביאה את נתניהו וליברמן ליצירת "הליכוד ביתנו".

למרות מנהיגותו הבלתי מעורערת של נתניהו בליכוד ובממשלה, יכולותיו התקשורתיות המעולות, התפיסה של העדר חלופה מנהיגותית ברמה הלאומית וקונצנזוס גדול יחסית בנושא עמדותיו הפוליטיות, לא ניכר גידול ברשימת הליכוד ביתנו ויש לה היום (לפי הסקרים) כ-30% ממספר המנדטים. הכיצד? התשובה מורכבת וכוללת אי הצלחות בנושאים כלכליים וחברתיים הגורמות לחוסר נחת גם ללא מעט מצביעי ימין.

עם ישראל כמועצת מנהלים

האם תוצאות המדיניות הכלכלית חברתית של הנהלת המפעל "ישראל" הייתה גורמת למועצת המנהלים שלו (ציבור הבוחרים) להחליפה? מכיוון שלתוך מערכת השיקולים נכנסות השפעות פסיכולוגיות, שהן חלק מחיינו, אזי למועצת המנהלים יש היסוסים, דילמות ועכבות.

הרציונל קובע: תמיד מחליטים על סמך ביצועי העבר. השאלה: האם החלופות טובות יותר? הרציונל קובע: ההנהלה יצרה צמיחה. השאלה: האם גם הציבור צמח? התשובה: ההנהלה יצרה שיעור אבטלה נמוך. השאלות: האם כלי מדידת האבטלה מדוייקים? האם ריבוי המשרות החלקיות, כמות העובדים הגדולה בחברות כוח אדם והנתון שפורסם לאחרונה ע"י הלמ"ס לפיו 45% מהישראלים לא גומרים את החודש, אינם מעידים על חולשותיו המתגברות של שוק העבודה? נראה שהתשובה חיובית. הרציונל קובע: ההנהלה אחראית לגרעון גדול בתקציב. האם יש ספק על מי תוטל מעמסת איזונו?

האחריות מחייבת את ההנהלה לקבוע את יעדי וכיווני העתיד. כאן עולות כמה שאלות: איזה מנוף כלכלי יצרה ההנהלה כדי לשפר את הביצועים הכלכליים של המפעל ואת רמת הביטחון הכלכלי של עובדיו? האם היא טיפלה בהתייעלות והעלתה את הפריון של המפעל? האם היא גרמה למצב שרוב העובדים יעבדו במפעל, או שחלק גדול מהם הולך בטל וחי על חשבון אלו שעמלים? האם רווחי המפעל חולקו בצורה מאוזנת?

מודעות כלכלית והצבעה

הדיון במערכת הבחירות מעורר שאלות נוספות: כיצד ואיך תשפיע עליה בחירתו המחודשת של אובמה? קיים החשש שאולי אובמה ירמוז רמיזות לגבי העדפותיו הפוליטיות בישראל. האם רמת המודעות הכלכלית של הציבור תביא אותו למצב של הצבעה רציונלית? או לתחושת חרום.

למדנו שבכלכלה כמעט ואין מצב כזה. כאן נכנסת לתמונה תעמולת הבחירות שתנסה לשכנע, וממנה עולות השאלות הבאות: מי ישלוט במגרש הבחירות שטרם התחמם וכיצד? האם זה יהיה הימין, שינסה להבליט את הנושאים הביטחוניים, או גוש המרכז – שמאל שינסה לרכב על הגל הכלכלי? אילו נימוקים כלכליים ופסיכולוגיים ישכנעו טוב יותר את הציבור? לאיזה מצע יהיה קונצנזוס רחב יותר? מי יצליח לשכנע את הציבור ביכולתו לצמצמם את הפערים החברתיים שאפילו מנכ"ל משרד ראש המשלה אפיין אותם "כנוראים".

הכותב הוא ד"ר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה