סוף סוף, לאחר שנתיים וחצי של ליקוי מאורות, מתחיל אגף התקציבים באוצר להבין שהוא צריך לשנות כיוון - ולחזור לעקרונות הישנים. סוף סוף הוא מתחיל להבין שכלכלה זה לא רק מספרים. כלכלה זה גם פוליטיקה. כלכלה זה גם פסיכולוגיה.

לאחר שנכנס לתפקיד שר האוצר מינה יובל שטייניץ את אודי ניסן לתפקיד הממונה על התקציבים. זה היה מינוי אומלל ולא מתאים. ניסן היה אדם "טוב" במובן הרע של המילה. הוא בא עם השקפת עולם שגויה שלפיה תקופת הקיצוצים נגמרה, ועכשיו יש להגדיל הוצאות "למטרות חשובות". הוא חשב בטעות שישראל תצמח לעד בקצב גבוה, בלי מהמורות ובלי משברים.

הוא לא הכין כריות ביטחון לעת מצוקה, ובמקום לשאוף לגירעון אפס - וכך להוריד את החוב הציבורי במהירות - הוא הגיש תקציב מנופח לשנים 2011 ו-2012, עם גירעון מתוכנן של 2.9% ו-2% בהתאמה. חבל שיובל שטייניץ נתן תמיכה מלאה לניסן.

השרים, חברי הכנסת, מפלגות הקואליציה, ההסתדרות, ועדי העובדים וגם התעשיינים הבינו מיד את המסר החדש, והחלו להגיש הצעות, תוכניות וחוקים להגדלת ההוצאות במיליארדים. כי אם האוצר מנהל מדיניות של "יש לי", מדוע שהם לא יבואו לקחת?

עכשיו סוף סוף נפל האסימון. הממונה החדש על התקציבים, גל הרשקוביץ, שהחליף את ניסן לפני כארבעה חודשים, מבין שצריך לשנות כיוון ולחזור לעקרונות הישנים של אחריות תקציבית. לכן החליט שבמקום לנהל קרב בלימה נגד הדרישות הרבות המגיעות מכל עבר להרחבת התקציב ולפריצתו, הוא יעבור למתקפת נגד - כי ההתקפה היא תוכנית הבלימה הטובה ביותר שיש.

כלכלה אינה רק מספרים. היא גם פסיכולוגיה. לכן האוצר רוצה לשנות את האווירה הקיימת של דרישות אינסופיות להרחבות תקציביות תחת הכותרת "צדק חברתי", ובמקום זה ליצור אווירה של מחסור וקיצוצים - כדי שהצד השני יעבור לקרבות בלימה.

ההתקפה עומדת לצאת לפועל בדצמבר, כאשר אגף התקציבים יגיש תוכנית קיצוצים של 3-4 מיליארדי שקלים שתקיף את כל משרדי הממשלה. מדובר ב"קיצוץ פלאט", כלומר קיצוץ בשיעור קבוע בכל המשרדים. הדיונים בעניין נמצאים בעיצומם ואין עדיין החלטות מספריות סופיות, אך ראוי לציין ששטייניץ מגבה את האגף. הוא שינה באחרונה כיוון ומציג עמדות אחראיות בנושאי תקציב, שכר וחקיקה פופוליסטית.

הסיבה לקיצוץ אינה המשבר הכלכלי באירופה, וגם לא הירידה בגביית מסים. הסיבה היא החריגה בצד ההוצאות בתקציב 2012. לפי חוק התקציב, אסור שההוצאה התקציבית בשנה הבאה תעלה על 285 מיליארד שקל (לא כולל הוצאה מותנית בהכנסה והחזר חובות). הבעיה היא שעקב החלטות ממשלה שונות כמו העלאת שכר המינימום, הסכם השכר עם הרופאים והחקיקה הפרטית בכנסת שבוצעה במהלך השנה, ההוצאה התקציבית בשנה הבאה צפויה לחרוג מהמסגרת, וזה מסוכן.

לכן האוצר רוצה לאותת: מספיק ודי; יש לעצור את ההשתוללות, אי אפשר להגדיל את ההוצאה בלי שנשלם על כך באובדן אמון, בהורדת דירוג האשראי, בהקטנת ההשקעות ובשקיעה לתוך האטה וגידול באבטלה.

לכן אגף התקציבים מתכנן עכשיו קיצוץ שיכלול הקפאת החלטות ממשלה שונות, הקפאת החקיקה הפרטית, דחיית פרויקטים, ביצוע התייעלות בכוח אדם והקטנת תקציב הקניות בכל משרדי הממשלה. הקיצוצים הללו יעבירו את כל אלה שדורשים הגדלות והרחבות למצב של התגוננות. הנה כבר השבוע, בכנס שעסק בתחבורה ובנדל"ן, יצא שר התחבורה ישראל כץ נגד הכוונה לקצץ בתוכנית נתיבי ישראל לפרישת רשת כבישים ורכבות ברחבי הארץ. הוא אמר שמדובר בתשתיות הכרחיות שיעודדו צמיחה, ולכן אין לקצץ בהן.

באגף התקציבים יודעים להתמודד עם חריגה של כמה מיליארדים בתקציב גם בלי לקצץ. כי לאגף יש רזרבות המוטמנות בסעיפים שונים בתקציב, אך הפעם הרזרבות הללו מיועדות למימון המלצות טרכטנברג.

גם הקיצוץ בביטחון מיועד למימון המלצות טרכטנברג בנושא עידוד יציאת חרדים לעבודה והנהגת חינוך חינם מגיל שלוש. לכן הקיצוץ בביטחון כה קריטי. מדובר בקיצוץ של 3 מיליארד שקל, אך בפועל היקף הקיצוץ יהיה רק 1.5 מיליארד שקל, עקב החזרים שונים שייקבל משרד הבטחון. לא מדובר בקיצוץ בבשר החי, אלא בקיצוץ בחריגות שקיבל המשרד מעבר לתוספות דו"ח ברודט, כלומר המינימום שבמינימום.

המייצב האוטומטי

בעיה נוספת בתקציב היא צד ההכנסות. הירידה בהכנסות ממסים החלה כבר במחצית השנייה של השנה, עקב הירידה בקצב הצמיחה וביצוא כתוצאה מהמשבר באירופה ובארה"ב.

כתוצאה מכך, הגירעון השנה יהיה גבוה יותר מהתכנון הראשוני - 2.9%. הוא יגיע כנראה לרמה של 3.3%, וזה מתחיל להיות מסוכן, כי הבעיה מתעצמת והולכת ב-2012.

תחזית הצמיחה לשנה הבאה היא די נמוכה, לא יותר מ-3%, ולכן הגירעון בשנה הבאה לא יהיה 2% כפי שתוכנן מראש אלא 3.5% וזה כבר בעייתי, כי זה יביא לגידול בחוב יחסית לתוצר, ועלול לגרור אחריו את הורדת דירוג האשראי של ישראל, שזה רע מאוד בעולם הפיננסי הרגיש מאוד שבו אנו חיים כיום.

במצב כזה ממשלה לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים. היא צריכה להעלות מסים או לקצץ בהוצאות כדי להקטין את הגירעון, לשמור על אמינות ולחזור לתוואי יורד של הגירעון.

יש כאלה שטוענים שגירעון גדול בתקופת האטה הוא בעצם "מייצב אוטומטי", ולכן אין צורך בהעלאות מסים או בקיצוצים. אבל הכל עניין של מידה. הרי יש רגע שבו האמון של השווקים פג, ואז שערי הריבית לגיוס הון על ידי המדינה עולים, וזה רע הן לתקציב והן לעסקים, לצמיחה ולתעסוקה.

חשוב גם ללמוד קצת מההיסטוריה. הרי את 2007 סיימנו עם תקציב מאוזן. לכן נכנסנו ל-2008 ברגל ימין עם ציפיות לשנה מאוזנת נוספת. אבל אז הגיע המשבר הגדול של 15 בספטמבר, שהכניס את המשק העולמי למיתון וכך גם את ישראל. כתוצאה מכך הצמיחה ב-2009 ירדה ל-0.8% בלבד, והשנה הסתיימה בגירעון מפחיד של 5.2%.

הסיפור של 2008 עלול לחזור, ואפילו באופן חמור יותר. כי יכול להיות שהמיתון העולמי הנוכחי יהיה ארוך יותר, ולכן אם נתכנן רמת הוצאות לפי צמיחה של 3%-4%, אך הצמיחה בפועל תהיה של 1% בלבד, הגירעון יקפוץ ל-6%! ואז מצבנו יהיה רע ומר.

ראוי לזכור שבניגוד ל-2008, חברות דירוג האשראי רגישות עכשיו בהרבה לחוב הממשלתי. הן לא מהססות להוריד דירוג אשראי במהירות עקב כל חריגה ביעדים. הנה השבוע הודיעה חברת הדירוג מודי'ס ש"ההחרפה המהירה במשבר מאיימת על דירוגי האשראי של כל מדינות גוש היורו והאיחוד האירופי". את זה חייבים למנוע, וזה באחריות שר האוצר וראש הממשלה.